פרשת ואתחנן - מאת הרב דוד אלקיים

בס"ד

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר": מדרש תנחומא מלמדנו: "תחנונים ידבר רש". מיהו הרש? משה רבינו! וכי משה היה עני? אלא מלמד אותנו גדולם של עם ישראל שכאשר אתה פונה אל השם, עליך לפנות כעני המבקש צדקה מאוצר מתנת חינם, ולא כאחד שמגיע לו!

"וידעת היום והשבות אל לבבך" - רבינו אומר שמי שיש לו לב, אין אצלו עניין של מקום. כי אם יש לך לב, בכל מקום בעולם אתה מחובר. הלב הוא מעל המקום. לב זה התענוג של חיבור לה', אהבת ה' וידיעה שה' אוהב אותך. וגם כשאינך מצליח, גם כשאינך זוכה עדיין, לפחות שיכאב לך. כשאדם מרגיש שהוא רחוק מה', הדקירה בלב על ריחוק זה, היא עצמה מקרבת אותו. הגעגועים הם הקרבה הגדולה ביותר.

כשאדם עובר עבירה חלילה, נופל לתאווה או מידה רעה, מבקש סליחה וממשיך הלאה - זה חיצוני. זה רק כדי שלא תפגע בו מידת הדין. צריך לעשות תשובה עם לב, לבכות, "ה' אני לא רוצה את זה". כשאדם עומד ומרים ידיים לפני ה' ובוכה, "ה' מה יהיה איתי, ה' תרחם עלי, תציל אותי", תשובה כזו מתקבלת מיד.

אדם צריך להתעורר תמיד, להתגעגע לה'. זוהי עצם הצלחתו - כמה שהוא יותר מחובר, כמה שהוא יותר רוצה את ה'. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". צריך להתחבר לאור הזה שאין חוץ מה' כלום.

ה' אומר לנו: את הלב שלכם אני רוצה. את הפנימיות, את החמימות לדבר מצווה, את השמחה של מצווה. התרגלתם לחושך, אתם כבר לא מבקשים את האור. הקב"ה רוצה שנשתף את הלב עם מה שאנחנו מוציאים מהפה. כשמשבח את הבורא, ישבח עם כל הלב. כשמבקש בקשה, יבקש אותה עם כל הלב. הרי ה' נמצא איתך, והוא מקשיב לכל תפילותיך, בקשותיך ודיבוריך.

הלב שלנו מנותק. כל אחד שקוע בעצמו. כדי להרגיש את הצער של השני צריך לעצור לרגע, להתבונן, לדמיין מה עובר עליו, מה עובר על משפחה שברגע אחד נהפך עליה עולמה. אם נעצור, נתבונן, ננסה לדמיין, לא ייתכן שהלב יישאר רדום.

הקב"ה לא מתרגש ממי שמתנועע במרץ כשהוא מתפלל אך כל כמה שניות משחק עם הטלפון שלו. "בפיו ובשפתיו כיבדוני, ולבו רחק ממני". למה לחכות עד שבאות הצרות חלילה ואז לפתוח את הלב, ואז כבר מוצאים זמן לדבר עם ה'? בואו נקיים את מאמר הכתוב "לעולם יקדים אדם תפילה לפני כל צרה", ואם נקיים גם את הפסוק של דוד המלך ע"ה "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" מובטח לנו שניוושע!

זמני כניסת השבת :